לומדים ללמוד
04 במאי 2008 מאת רותם הראל
לא פלא שכמעט כל מודעת דרושים שיתקל בה מתכנת בבואו לחפש עבודה תדרוש ממנו ניסיון תעסוקתי קודם של שנה לפחות, במקרה הטוב. מדוע לימודים פורמלים רחוקים שנות אור מלהכין סטודנט לנחיתה רכה בשוק העבודה, והאם המצב יכול להשתנות?
מנהל הפיתוח הממוצע משקיע במתכנת חדש בעל נסיון מועט או ללא ניסיון תעסוקתי לפחות חודשיים בלימוד ופיתוח החשיבה התכנותית, על חשבון החברה. ונשאלת השאלה, האם קיים ידע קסום אשר יצמצם באופן משמעותי את תקופת ההכשרה, ויאפשר גם לחסרי הניסיון להשתלב בשוק בבטחה?
בקורס הדו-סימסטריאלי תכנות בשפת C משקיע הסטודנט הממוצע כ-18 שעות עבודה על מנת להגיש את המטלות השבועיות ולעמוד בדרישות הקורס. במונחים של הייטק מדובר בקצת פחות מיומיים של עבודה בכל שבוע. בהמשך התואר קורסי התכנות נעשים קשים ומורכבים יותר, בהתאם לבחירת הקורסים, כך שבסוף התואר, בוודאי כבר צבר לעצמו הסטודנט חובב התכנות מאות שעות ניסיון בתחום.
ניסיון מעשי לא חסר
אומנם לא מדובר בחמש שנים ניסיון עבודה בפועל, אך כיצד זה יתכן שסטודנט שסיים שלוש שנים של לימודים לתואר ראשון במדעי המחשב, והשקיע ימים ולילות בפיתוח C, Java, C# וכולי, חסרות לו יכולות פיתוח בסיסיות?
אצבע מאשימה
אני חושבת שאפשר למצוא איזושהי חלוקה הגיונית של האשמה בין התלמידים, המרצים, המוסד האקדמי והנסיבות. מכורח היותי בת למשפחת מחנכים העניין שצובט בליבי חזק מכולם הוא שיטת ההוראה הכושלת.
מה לעזעזל אתם מלמדים?
הנה וידוי: לאחר מספר שנים של עבודה בפועל החלטתי להשלים את התדמית המקצועית שלי עם ידע אקדמי – וכמה שיותר ממנו. למזלי החברה שבה אני עובדת שיחררה אותי ללימודי תוך מתן אפשרות לעבוד בגמישות מקסימלית. עקב כך זכיתי להצצה מבפנים על מה שכולם מדברים עליו מבחוץ, וכהרגלי חיפשתי את נקודות הכשל.
בקורסי התכנות במכללה מלמדים ידע פרגמטי: פקודות שונות, ספריות רלוונטיות, עקרונות תכנות כאלו ואחרים ועיצוב קוד. אופן ההוראה לוקה בחסר: המרצה מציג על הלוח את הפקודות החדשות שילמדו בהרצאה, מראה ומסביר דוגמאות – והנה, התלמידים מכירים את כל החומר הדרוש בסילבוס.
מה הבעיה? תלמיד כזה יסיים את לימודיו ויגיע למקום עבודה בו יצטרך אולי למצוא פתרון להמרה אוטומטית של עמודי אינטרנט למסמך PDF – ויתקע. הוא יתקע כי לא לומדים לעשות את זה בתואר. לא את זה, ועוד הרבה דברים אחרים. למעשה, כל הידע התכנותי שנצבר לאורך כל התואר מהווה אולי % בודד מכלל המידע הדרוש בפועל להשלמת משימות פיתוח.
מה כן צריך ללמד?
"בעלי ידע מספיק הם אלה היודעים כיצד ללמוד"
הנרי ברוקס אדמס
אין ספק שללמד סטודנט את כל החומר שהוא אי פעם יצטרך בעבודה זה לא מעשי, והאוניברסיטה גם לא מתיימרת לעשות זאת. לכן הנושא החשוב ביותר בעיני שיש ללמדו, המיומנות הקריטית למקצוע הזה וזאת שתהליך הלמידה שלה הוא גם הארוך ביותר, היא יכולת מטה-קוגניטיבית ואסטרטגיות למידה רלוונטיות. או במילים אחרות: ללמוד איך ללמוד.
אחד הדברים הראשונים שאנחנו לומדים כמפתחים זה שכדי להצליח צריך לדעת לרכוש ידע (והרבה ממנו) בזמן קצר ובאופן ממוקד. זוהי יכולת שלא נקבל על-ידי הבנה של מתודה זו או אחרת בשפה ספציפית, אלא על-ידי הקניית כלים המאפשרים לראות את המכנה המשותף הרחב המחבר בין כל הנקודות, וכן באמצעות היכולת לאתר ולצרוך מידע / ידע באופן עצמאי.
איך לומדים את זה
מדובר בתורה שלמה שאינה נכנסת בהיקף המאמר הזה, לכן אגע בקצרה במספר נקודות. מטה-קוגניציה היא יכולתו של הפרט לחשוב על החשיבה שלו ולהיות מודע לתהליכי חשיבתו, וכך לשפר אותם. לכן הדרך לפיתוח יכולות כזו מתחילה במודעות.
במקביל קיימות אסטרטגיות למידה שונות אשר אדם מסגל לעצמו לאורך השנים. ככל שאחד מיומן יותר בלמידה, כך הוא מודע לדרכי הלמידה היעילות ביותר עבורו. למשל, תכנון נכון של הזמן, הצבת יעדים, זיהוי קשיים, למידה מניסיון, שאילת שאלות ועוד. קראו עוד על אסטרטגיות למידה.
שיטה נפוצה המתאימה במיוחד לתחום התכנות נשענת על היכולת לחפש ולמצוא במהירות מידע רלוונטי במנועי חיפוש. זוהי מיומנות נרכשת הדורשת אימון רב על מנת להגיע לרמת דיוק גבוהה, ולכן אני ממליצה לחברי ללימודים להתחיל ולהשתמש בה מה שיותר מוקדם. לצערי רוב תלמידי שנה א' נמנעים מלחפש מידע מעבר לזה הנלמד בהרצאה, וגם לא מקבלים מוטיבציה לעשות כן מהמרצים.
אולי מאוחר מדי
אחד האתגרים הקשים ביותר של סטודנט למדעי המחשב הוא לעבור את קורסי המתמטיקה בהצלחה, ובפרט להצליח להוכיח טענות מתמטיות. בשנתיים האחרונות חל ניסיון בלתי רגיל במכללה שבה אני לומדת להקנות יכולות מטה-קוגניטיביות להתמודדות עם הוכחות מסוג זה. מדובר בקורס חדש שנקרא תורת ההנמקה (באנגלית – Reasoning; בסטודנטיאלית ממורמרת – תורת ההנפצה), ולמרות שכל מה שנלמד בקורס הוא יחסית בסיסי, מסתבר כי רוב הסטודנטים מתקשים להבחין בדיוק הפרטים כאשר הנושא נראה ברור מאליו.
מה שמוביל אותי למחשבה שאולי מאוחר מדי לנסות ולהקנות יכולות מטה-קוניטיביות בשלב הלימודים האוניברסיטאים, שכן הסטודנט מורגל בטכניקות למידה כושלות שנצרבו במוחו במהלך 12 שנות לימוד במערכת החינוך הישראלית הרעועה. וכידוע לכל תלמיד מדעי החברה, מחיקת ידע ישן קשה הרבה יותר מלימוד ידע חדש על ריק.
בשורה התחתונה
יכולת הלמידה העצמית ושיפור עצמי של טכניקות הלמידה על ידי התבוננות פנימה אל תוך החשיבה היא המיומנות שהסטודנטים זקוקים לה יותר מכל, וזה מתבטא במיוחד בתחום התכנות בו הידע הוא אינסופי ומתחדש. צורם לי לגלות מבפנים שבין כל הפרופסורים והסילבוסים וקורסי הבחירה המגוונים, הדבר החשוב ביותר מתפספס.
תודות רבות ל- Jeff Holbrook על הרשות להשתמש בתמונה (Graduated Compression Can Reveal Many Moods).
לימודים לתואר ראשון בסך הכל מקנים לך את האפשרות להגיע אל ראיונות העבודה, משם אתה כבר תלוי בעצמך וביכולת שלך "להוכיח" את הידע שלך.
אבל היופי האמיתי בעולם התיכנות טמון בעובדה שכל אחד יכול לבנות לעצמו תיק עבודות עוד בהיותו סטודנט חסר נסיון כביכול.
סטודנט יכול לבנות אתרי דוגמא ולשים אותם באינטרנט, לבנות תוכנות שמיישמות את הידע שלו ולהציג אותם באינטרנט להורדה, לפתוח בלוג ולכתוב על ידע מסוים שהוא מתמחה בו ועוד ועוד.
האינטרנט הוא הבמה הכי גדולה והכי טובה שכל סטודנט, עם יוזמה ורצון, יכול להציג את היכולות שלו.
שיהיה לכולנו בהצלחה…
תודה על התגובה Kisin,
אני מסכימה עם הקביעה שהאינטרנט הוא במה טובה לסטודנט שתעזור לו לגדול ולהתפתח. ובאמת חלק מהמשיכה האישית שלי לתחום טמונה בעניין הזה בדיוק. אולם לא הייתי ממעיטה בערכו של התואר הראשון עד כדי כך, אבל אני מודה שאחוז נכבד מההחלטה שלי לפנות ללימודים אקדמיים קשור לפרסטיז'ה המתווספת לשם יחד עם קבלת התואר. ונשאלת השאלה, האם מי שסיים תואר ראשון יש לו מספיק ידע רלוונטי שאפשר "להוכיח"?
יוזמה ורצון - שתי מילים אהובות בהחלט :)
לפי מה שהבנתי באוניברסיטה הפתוחה מלמדים אותך איך ללמוד את החומר בעזרת מדריכי למידה, אסטרטגיות לימוד שונות שמיושמות בספרים עצמם - ובכללי השיטה שלהם: אנשים לומדים בעצמם בלי שמישהו מאכיל אותם בכפית. להבנתי גם הקורסי פתיחה שלהם כמו אשנב למתמטיקה (http://www.openu.ac.il/courses/04101.htm) בעצם מלמד אותם הם לחשוב ולגשת לפתרון בעיות.
(הנני תלמיד שמסיים תיכון, ולא למדתי עדיין באוניברסיטה, גם לא באו"פ)
תודה ניר :)
יצא לי להכיר מקרוב את שיטת הלימוד באוניברסיטה הפתוחה (לקחתי שם קורסים לפני כמה שנים, בינהם גם את "אשנב למתמטיקה" שעליו אתה מדבר). לימוד בפתוחה זה סוג של למידה עצמית, לכן לדעתי מי שמצליח לסיים תואר עם שיטת לימוד זו, בוודאי שהוקנו לו חלק מן היכולות עליהן דיברתי.
למרות זאת יש לדעתי רמה גבוהה יותר של יכולת לימוד עצמי - כזאת שלא כוללת קריאה מתוך ספר הדרכה מובנה הכולל בדיוק את החומר הנדרש, אלא דורשת גם את היכולת לאתר את המידע ולסנן אותו.
חשוב לציין משהו,
האוניברסיטאות אינן בתי ספר מקצועיים - לפחות לא בהגדרתן.
בעל תואר ראשון במדעי המחשב, אינו מתכנת - הוא אקדמאי עם תואר ראשון במחשבים, זה הכל.
(זה יותר או פחות ממתכנת - תלוי בתפיסה).
משום מה (או לא) בעולם המודרני תואר ראשון הפך לדרישת קדם להרבה מקצועות, ובהתאם התואר הפך לכאורה להכשרה המקצועית הרלוונטית. מאידך בראיית חשבון, משפטים ורפואה הבינו את הבעיה וע"כ נדרש גם סטאז'.
למעשה מי שלוקח בוגר אוניברסיטה חסר נסיון צריך להבין שהוא לוקח סטאז'ר - לטוב ולרע.
תודה חנית :)
אני חושבת שאת מעלה נקודה מעניינת. השאלה היא האם לימוד של יכולות למידה רלוונטיות לתחום לא צריכות להיות כלולות בתוכנית הלימודים. הרי ידע שהוא פחות אקדמי ויותר "מקצועי" כן נלמד במהלך התואר, למשל קורסי תכנות ופרוייקטים.
בכל אופן, המכללה שבה אני לומדת אכן מתיימרת להכשיר סטודנטים לשוק העבודה: "תוכנית הלימודים לתואר B.Sc במדעי המחשב מכשירה אותך להשתלב במגוון עבודות עכשוויות בשוק ההייטק."
מתוך: http://www.mta.ac.il/academit/computers/bsc.html
שעות התכנות שהסטודנט צובר במהלך התואר הן בשפות שונות או לפחות בדגשים שונים בהתאם לקורס. במקרים רבים גם הסטודנט לומד דברים שהם אולי מתוחכמים ודורשים הבנה רצינית אבל אין ספק שהוא לא ישתמש בכולם במהלך עבודתו. מעבר לזאת רב שעות התכנות האלו הן פרוייקטליות וקבוצתיות בד"כ. יש פרץ של עבודה בזמן מאוד קצר ותמיד אפשר לשאול את המרצה. אי אפשר להשוות את זה לעבודה יום יומית במקום שבו צריך גם להבין את העסק עצמו בשביל לספק את הסחורה. כמובן שגם צריך להתרגל לכלים והנהלים שבשימוש הארגון החדש . גם לתוכניתנים מנוסים לוקח זמן להבין את העסק בעבודה חדשה. אולי הם פשוט יודעים להסתיר את זה יותר טוב.
היי טל, תודה רבה על התגובה :)
אני מסכימה איתך לחלוטין שלא ניתן להשוות בין עבודה בפועל לבין תכנות במהלך התואר. ברור שיש דברים רבים שניתקל בהם לראשונה רק כאשר נתחיל לעבוד, וגם, כפי שציינת, במעבר מארגון אחד לאחר. אולם לדעתי יש מיומנויות שניתן ללמוד גם שלא תוך כדי עבודה, ואפילו כדאי להתחיל ללמוד אותן כמה שיותר מוקדם, מכיוון שהן כה חשובות ודרוש זמן וניסיון על מנת להתמקצע בהן.
בהחלט מעניין. תודה!
ברשותך, אני מבקש להרחיב את הקונטקסט:
הסוגיה של 'ללמוד איך לומדים' אינה ייחודית למקצועות התכנות דווקא, אלא סוגייה הרבה יותר רחבה וטורדת את מנוחתם של ארגונים רבים בעולם. בעניין הזה, כותב טום פרידמן בספרו 'העולם הוא שטוח' על כך שארגונים כיום אינם עוסקים בהדרכת עובדיהם, אלא בעיבוי שרירי הלמידה של עובדיהם, מהטעם הפשוט שהעובדים יודעים יותר ממדריכיהם, וכן כי הדרכה 'מסורתית' כבר אינה רלוונטית לארגונים מרושתים ומבוזרים. היות שכך, ארגונים עוסקים כיום בהכשרת עובדיהם בלמידה במעלה הראשונה, השנייה והשלישית, ראו למשל את המודלים של נונקה/טקאוצ'י, שון/ארג'יריס, וכמובן סנג'י.
וגם - ידע כבר אינו אישי/בלעדי/בלבדי: חלק מכישורי/שרירי/אסטרטגיות הלמידה הנדרשות בעידן הנוכחי הוא ללמד עובדים איך לומדים יחד, כיצד ליצור ידע חדש, כיצד לשתף ידע.
את זה, לצערי, עדיין לא מלמדים באקדמיה. לפחות לא בארץ.
אני מסכים. נכון ביותר.
אני חושב שרותם מצביעה על תחלואה שמאפיינת מערכות חינוך בארץ ולמרות שאני לא בטוח אני מניח שגם בעולם.
כבר מגיל צעיר התלמיד הממוצע מקבל הכוונה לצורת לימוד של שינון וחזרה על חומר.
התלמיד מקבל חומר ספציפי. מקבל את מאגר השאלות הרלוונטי לחומר הזה ולעולם לא מצפה שידרש ממנו משהו מעבר לדברים בסיסיים אלה.במערכת החינוך הקדם אקדמית הדבר הזה ברור ביותר. בבתי הספר הציבוריים לעיתים תוכלו למצוא מישהו שמנסה לתת מעט יותר לתלמידיו למרות שלרוב רמת המוסד כל-כך ירודה שהסיכוי להצלחה הוא אפסי. המעבר ללימודים פרטיים אקסטרניים לא עוזר לזה משום שבמוסדות האלה אכפת אך ורק מהציון ואין שום ניסיון להקנות כישורי עולם אמיתי לתלמידים (ובגלל זה הציונים טובים יותר) בעולם האקדמי אין הדבר שונה בהרבה. גם באוניברסיטה ובמכללה יש מאגר של שאלות מבחנים שיוכלות להופיע במבחן ואין שום תמריץ ממשי לסטודנט ללמוד משהו אחר. למען האמת ההפך הוא הנכון כי אם הסטודנט ישקיע זמן ומאמץ על פיתוח קישורים כביכול לא קשורים לחומר הנלמד זה עלול לפגוע בציוני הקורס שלו.
השאלה האמיתית היא איך אפשר לשנות את צורת ההתנהלות הבסיסית של מוסדות חינוכיים. כי בעולם המודרני הגודל והמתפתח דרוש לאדם ראש פתוח וכושר אבחנה, היכולת לעכל מידע חדש ולקבל רעיונות חדשים. חשיבה "מחוץ לקופסה" אם תרצו. אך לאורך כל חיינו אנחנו מחונכים לדכא את היצר הסקרני שלנו על מנת שנוכל להתרכז במה שאומרים לנו ודעתנו לא תוסך. אך אנחנו יוצעים לעולם האמיתי ומגלים שבחיים האמיתיים אף אחד לא נותן לנו סילבוס וחוברת שאלות. ומה עושים אז?
לומדים ללמוד?
אני חושבת שזה מתחיל איפשהו… בבית, אצל ההורים. אני אומרת בהכללה גסה, למרות שדי בטוח שיש יוצאים מן הכלל, אבל המצב די עצוב, יש להודות:
הילד רוצה תרבות? אמא יקרה פותחת לו טלוויזיה, ככה גם לה יהיה שקט וגם הוא סופסוף יפסיק להשתולל בכל הבית.
הילדה רוצה ללמוד? למה לא? מהרגע שהילדה נכנסת לכיתה א', ההורים, בין אם במודע ובין אם לאו, מפקידים את כ-ל מלאכת החינוך בידיהן המסורות של מערכת החינוך הרעועה שהזכרת. וכאן זה נגמר, רוב ההורים לצערי לא לוקחים חלק פעיל בחינוך של ילדיהם, וגם אם כן, הם יהיו גאים להשוויץ בילד שלהם שקיבל 100 במולדת, אבל לשבת עם האטלס ולפתח איתו מימנויות? נאדה.
האמת שאני די יכולה להבין אותם, גם ההורים שלהם לא ישבו ולימדו אותם… אז אולי בעוד 50 שנה, שתהיה מספיק מודעות ל"איך לחנך את הילד שלך ללמוד", מערכת החינוך שלנו תאמץ את זה וגם "תחנך ללמוד".
בינתיים, רותם, תני לילדים לזרוק כסאות על המורים בשקט :)
כשהם יהיו סטודנטים, הם ישברו את הראש, בדיוק כמו מרבית הסטודנטים היום ולפני 30 שנה. סה לה וי.
וואו… אחרי מאמר שכתוב בצורה כל כך יפה…. אז וואו…
ועכשיו להיות קצת יותר ענייניים.
אין מישהו (לפחות כך נראה לי…) שיסכים יותר ממני על העובדה שמערכת החינוך כשלה בכל הנוגע ללימודים התיכוניים (ואם תשאלו אותי, אז גם בחינוך גיל היסודי…). ברור שהלמידה שם היא איומה, וכמו שכבר ציינו פה - מעטים הם המורים שעושים קצת מעבר, ובאמת סיכוי ההצלחה שלהם הוא אפסי.
אבל עד כאן להסכמה הגורפת.
אינני מתיימר לשפוט את לימודי האקדמיה מול הדרישה בשוק, וזאת מהעובדה הפשוטה שלא יצא לי להתנסות עדיין בשוק מה שכן, אני יכול להגיב על הלימודים האקדמיים ביחס למה שנאמר על הלימודים האקדמיים שלא נוגע לדרישת השוק. במקרה יש לי העונג והכבוד ללמוד יחד איתך, רותם, באותה המכללה ובאותם התנאים וקורסים, כך שאני מכיר מקרוב את המצבים שתארת.
אז איפה אנחנו חלוקים בדעות שלנו?
אולי אפשר להתחיל בעובדות - אני לא יודע עד כמה המידע שברשותי הוא נכון, אבל קורס תורת ההנמקה איננו קורס חדש כלל. הוא אולי במתכונת חדשה (קרי, מופרד מהקורס לוגיקה ותורת הקבוצות) אך הוא לא קורס חדש. וכן, הוא קורס מאוד בסיסי (כמו שציינת בעצמך) וחשוב לדעתי. אז נשאלת השאלה - למה בכל זאת שמו הוא "תורת ההנפצה" בסטודנטיאלית ממורמרת כפי שבאמת ציינת? אני חושב שעל זה אני אענה בהמשך התגובה.
עובדה נוספת שלדעתי איננה מדוייקת, היא אותם כלים שחסרים לסטודנט במהלך הקורסים. שוב, אני לא יודע עד כמה המידע שברשותי הוא נכון, אך למיטב ידיעתי יש הבדלים בין קורסי שנה א' לקורסי שנה ב' ו-ג' (ובעיקר ג'). אני לא אפרט יותר מדי מאיפה באה ההנפצה הזו שלי, אבל האם שכחנו את הסדנא שצריכים לעבור בסוף התואר? האם ראינו באמת את כל הקורסים שקיימים (ובאמת מעניין למה גם לא נראה את כל הקורסים שקיימים? ואני לא מדבר רק על מגבלות כמות נקודות הזכות שצריך למלא בשביל לזכות בתואר הנחשק. טמון פה משהו קצת יותר עמוק שגם הוא קשור למה שאכתוב בהמשך)? והרי לא כתבת בעצמך שהקורסים הופכים לקשים ומורכבים יותר בהמשך (ואני חושב שאפשר להוסיף שהם מקנים כלים טובים יותר להתמודדות עם המקצוע)?
אני חושב שאת שאר התגובה שלי אפשר לסכם בציטוט הבא: "מי שצריך לדעת, יודע" (ראש המוסד בשיחה פרטית עם האשה היחידה שבאמת אהב, מתוך "ביום שבו ירו בראש הממשלה" עוזי וייל). ציטוט זה התנוסס בראש אחד המבחנים שפרסם מרצה דגול במכללה בה אנו לומדים (ומשם גם לקחתי את ההפניה).
כשאני קורא פוסט כזה, קשה להתעלם מהאצבע המאשימה כלפי המוסד האקדמי. נכון שהיתה פסקה שבה נאמר כי האשמה מתחלקת בין כמה גורמים, אך פרט לפסקה זו - המוקד היה המוסד האקדמי. כמו שציינתי קודם, אינני מתיימר לשפוט את לימודי האקדמיה מול הדרישות בשוק. אין לי את כל הידע הדרוש לשם כך. אבל מה שאני כן יכול לעשות במקום, זה לתת מענה מתגונן אך תוקף לא פחות (כבר אמרו את זה לפני - ההתקפה היא המגננה הטובה ביותר), על סמך דברים שאני יכול להגיד בבטחה.
אז כלפי מי אני מפנה את האצבע המאשימה שלי? פשוט מאוד - כלפינו, הסטודנטים. אני חושב שבמקום לבוא ולהגיד כמה המוסד הוא הגרוע, עלינו לעצור לרגע ולהסתכל פנימה ולשפוט את עצמנו בצורה הכי אובייקטיבית שאפשר. ההשאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: "האם אנחנו באמת עושים את המקסימום בשביל לרכוש את הידע / הכישורים המתאימים למקצוע?". שאלה רלוונטית לא פחות שעלינו לשאול את עצמנו היא: "האם אנחנו באמת רוצים לרכוש את הכלים האלה או שאנחנו רק אומרים שאנחנו רוצים לרכוש אותם מבלי לנסות אפילו ליישם את הרצון הזה?".
אני מניח שאני נוגע פה בנקודה רגישה שאולי לא תמצא חן בעיני רוב הקוראים פה (אם לא כולם), אבל אני חושב שאנחנו כסטודנטים עסוקים יותר בלהתלונן יותר מאשר להיות עסוקים בללמוד (וכשאני אומר ללמוד, אני מתכוון למובן היותר עמוק של למידה). הרשו לי לשאול אתכם (הקוראים) ואותך (רותם) את השאלה הבאה - מתי בפעם האחרונה שאלנו את המרצים שלנו שאלות על החומר שלא לצורך הבנת החומר ברמה של לעבור את המבחן? מתי באמת בפעם האחרונה היינו "צמאים" ולהוטים להכיר את החומר על בוריו רק לשם הרצון להכיר את החומר באמת ולא רק בשביל הציון? מתי בפעם האחרונה ישבנו עם המרצים שלנו ודיברנו איתם על נושאים כאלה ואחרים שלא במסגרת החומר הנלמד "נטו"? מתי ישבנו וחקרנו נושא מסויים שקשור בצורה עקיפה לחומר הנלמד? מתי בפעם האחרונה ניסינו להרחיב אופקים ופשוט ללמוד משהו בשביל ללמוד אותו? האם בחרנו קורסים בגלל שהם "קלים" ומספקים ציונים גבוהים לממוצע או שבחרנו קורסים יסודיים יותר שמקנים כלים טובים יותר (וכאן עניתי על השאלה השניה שהצבתי בחלק הראשון של התגובה)? במלים אחרות - האם אנחנו חיים את מה שאנחנו לומדים, או האם אנחנו לומדים רק בשביל לחיות?
אני חושב שעם הזמן (או שלא. אולי זה היה כך תמיד), פתחו לעצמם הסטודנטים גישה של רצון לקבל ציון גבוה ותו לא. גישה זו גררה חוסר מוטיבציה ללמוד והפכה את הלימודים לסיוט מתמשך שמחכים לסיימו במקום לחוויה נעימה שרוכשים בה כלים טובים להתמודות עם נושאים מורכבים יותר.
סטודנט שבאמת רוצה ללמוד את המקצוע הנלמד כמו שצריך, יכול לעשות זאת. לא חסרים מרצים טובים (ועוד גורמים נוספים, לאו דווקא מרצים) שישמחו להכין אותו בצורה טובה יותר לקראת המקצוע או לקדם אותו גם שלא לצורך המקצוע במידה ונפשו תחשוק בכך (וכן… קיימים מרצים כאלה). אני חוזר שוב על המשפט שאמרתי קודם - לא חסרים מרצים שישמחו לקדם אותנו, הסטודנטים, מעבר לחומר הנלמד). קל לנו להגיד "תורת ההנפצה" במקום להתחיל לחקור יותר לעומק. שלא תבינו אותי בצורה שגויה - אני לא אומר שלא ניסינו ללמוד את החומר, אני אומר שלא ניסינו ללמוד מעבר (וכן… אני עד לכך שאנשים באמת ניסו ללמוד את החומר כמו שצריך. באמת השקיעו ובאמת ניסו. אני לא אומר שזלזלו, אלא אני אומר שעצרו איפה שהחומר הנלמד הסתיים מבלי להמשיך איתו הלאה). אז אולי פה אני שוב נוטה להסכים איתך בצורה גורפת - זו אשמת החינוך התיכוני שהרגיל אותנו ללמוד בצורה כזו ורמס לנו את חדוות הלימוד, אבל זה לא משנה את העובדה שכך אנו נוטים להתנהג.
רותם, אני מניח שתסכימי איתי ששינוי תפיסתי שלנו, הסטודנטים, יוביל ללימוד טוב יותר ונכון יותר של החומר. שינוי כזה יוביל להבנה עמוקה יותר של החומר, וממילא יביא איתו כלים חדשים המתאימים לרמה גבוהה יותר של חשיבה וצורת עבודה נכונה יותר (נכונה במובן שהיא זו הנדרשת מאיתנו בחוץ, בשוק העבודה). את בעצמך ציינת שרוב הסטודנטים לשנה א' (ואודה על האמת, אני נכלל בהם) "נמנעים מלחפש מידע מעבר לזה הנלמד בהרצאה". אז נכון שהם לא מקבלים מוטיבציה בצורה ישירה מהמרצים, אבל אין לי ספק שאילו היו באמת רוצים ללמוד את החומר כמו שצריך, הם היו פונים למרצים בשאלות כאלו ואחרות ולבסוף היו מקבלים את המוטיבציה הנחשקת מהמרצים (בין אם כתוצאה ישירה של התשובה אותה חיפש הסטודנט, ובין אם מתוך רצון טוב של המרצה לעודד ולטפח את הסטודנט הזה שניגש אליו אל מעבר לחומר הנלמד "נטו". כבר ציינתי שקיימים מרצים כאלו? - והמבין יבין).
לסיכום, אחזור על הציטוט: "מי שצריך לדעת, יודע" (רמז לאמירה המוקדמת: "והמבין יבין").
יצא קצת ארוך (אפילו שלא כתבתי את כל מה שיש לי להגיד בנושא). כנראה שגם לי היה משהו על הלב להגיד בנושא (אולי מזווית קצת שונה, אבל בהחלט נושא טעון). חשוב לי לציין לפני הסוף, שכל הדברים שכתבתי הם בבחינת נקודה למחשבה ולא חלילה כאצבע מאשימה (אפילו שניסחתי זאת במילים: "אז כלפי מי אני מפנה את האצבע המאשימה שלי?" עוד בהתחלה. הכוונה היתה רק לגרום לשינוי חד בתפיסה של כל מי שיקרא את התגובה הזו).
עד כאן להפעם.
שלום רותם ,
טוב , אנחנו קצת מכירים ושוחחנו קצת על הנושא הנ"ל , אבל בכל זאת כמה מילים :
כיום אני מסיים סמסטר חמישי (עוד בהיותי סטודנט) כראש סדנא בתכנות מתקדם בשפת C לסטודנטים בפקולטה לתעשייה וניהול במוסד הלימודי בו אני גם לומד . תפקידי הוא בדיוק להוות הגישור על הפער של הלימוד האקדמי ליכולות הבסיסיות .
ישנה אמירה כי : "מי שטוב עובד , מי שלא מלמד" . היא לפעמים נכונה , אם כי יש אנשים שלא יודעים גם ללמד וזה נשען על המון התעמקות בתחום , בשיטות העברת חומר וכו' שכאן לא המקום לדבר עליהם.
אני מסיים שנה שלישית ואני יכול לומר לך בוודאות שמכל מה שתלמדי בתואר , רק לכ-15% יהיה שימוש אפקטיבי . השאר זה רק להקנות לך כלים כמותיים וחשיבתיים ותו' לא. אם תעברי על פרשיית הלימודים שלך תגלי בעצמך מה אחוז הקורסים שתעשי שבאמת תהיה להם אחיזה במציאות של "היום שאחרי גמר התואר" . הכותב הראשון בתגובות אמר דבר נכון - התואר הוא כרטיס כניסה למקום עבודה. את צריכה את הכרטיס הזה כי שוק העובדים הרעננים תחרותי מאוד …
היכן שאני לומד מחלקת הוראה משקיעה זמן וכסף במחקר הוראתי , צילום וידאו של הרצאות , תרגולים וסדנאות של מקצועות ליבה - לא רק של תוכנה או מערכות מידע - בכדי לשכלל שיטות הוראה והעברה לטובת הסטודנטים . מעניין אותי לדעת האם זה מתבצע גם היכן שאת לומדת.
יותם
הקהל דורש עוד פוסטים, בתדירות גבוהה יותר.
שלך ובכלל.
יגאל, crimsonsky, ליאת, אייל, יותם, אני מודה לכם מאוד על תרומתכם לדיון.
זיו - תודה רבה, נשתדל :)
אחותי,
התרשמתי מאוד! אך ברצוני להפנות את תשוומת ליבך לשני נושאים: הראשון, הקשר בין הון לשילטון, השני הסללה,
הקשר בין הון לשילטון
כן את צודקת, משהו לא תקין באופן שבו המדינה מנהלת את הכשרת כוח העבודה שלה.
רק אזכיר שבעלי ההון שולטים במדינה, וניתן להתיחס אליהם כגוף אחד: 'בעלי ההון'. מכאן אולי כדאי לטעון שראוי שהכשרת כוח העבודה יהיה על חשבון המדינה, מפני שבספו של דבר האזרח עובד או ברשויות השילטון או אצל בעלי ההון.
הסללה
חופש הבחירה שלנו בבחירת מקור פרנסה, תלוי במשאבים שלנו [או של הורינו] לצבור תארים אקדמאים כתנאי לקבלה למקום עבודה.
ילד שהוריו יכוולים לתמוך בלימודיו לאורך כל הדרך, ירכוש אסטרטגיות למידה טובות כבר בילדות, מפני שכל קושי בלימודיו ילווה בעזרה מקצועית. כשיגדל, הוריו יכלו לממן את לימודיו, ומכאן, כל מה שצריך זה מעט קשרים על מנת להתחיל לעבוד.
פשוט לא? הסללה היא פשוט סלקציה 'טבעית' לכוח העבודה. כמות המשאבים שמוקצעים לילד יקבעו את מיקומו בשוק העבודה.. כן כן, יתרון עצום לבעלי ההון..
הפרטה
שם המשחק היום הוא הפרטה. מפריטים הכל.. גם את מסלול ההכשרה לעבודה.. היום ההכשרה האקדמית, וההכשרה המקצועים הם על חשבונינו. המדינה כאן בשביל לקחת ולא בשביל לתת [בניגוד לשיר של להקת הנחל], ובעלי ההון יעסיקו אותנו בשכר זעום עד שנרכוש את הידע המקצועי..
תודה אורן :)
כן, הכל גם ככה פועל כאן שלא לטובתנו, והסוגיות שהועלו פה הן רק קצה הקרחון. לכן עדיף לכל אינדיווידואל שידאג לעצמו, ומי שלא מסוגל - חבל.
לאחר שבחודשים האחרונים קראתי כל פוסט וכל ניוזלטר שיש באתר הזה אני בהחלט מחובר לבלוג הזה כמו שלא הייתי מחובר לבלוג הרבה מאוד זמן. שפו על האתר הזה.
לגבי הפוסט, קודם כל, כל הכבוד! כתוב כל כך יפה, כל כך נכון.
אני סטודנט גם כן ואני מבין בדיוק על מה את מדברת. אני במיוחד מסכים עם כולם פה לגבי טיב מערכת החינוך שלנו ובעיקר על הביקורת החריפה שנמתחה פה על צורת הלמידה המתבקשת מתלמידי בית ספר יסודי.
אני אישית נשרתי מבית ספר בכיתה יא' במיוחד בגלל זה, התשוקה שלי למחשבים בכלל ולתכנות ועיצוב גרפי בפרט ריתקה אותי עד כדי כך שהייתי יושב ומסתגר במקלט שעות על גבי שעות, ימים כלילות… ומבלה בלימוד עצמי של נושאים שמרתקים אותי. מערכת החינוך לא יכלה להתחרות בזה. לא הייתי מגיע לבית ספר וזו סיבת הנשירה. פשוט הפסקתי להגיע בערך מכיתה י'.
מערכת החינוך מציעה לימוד פאסיבי ומשעמם שלא באמת מצריך חשיבה אלא יותר שינון. עצם הרעיון של "כולם אותו דבר", כולם צריכים ללמוד אותו דבר שגוי מבסיסו שכן יש להתייחס לכל אדם כאינדיבידואל. מה שמעניין אדם אחד יכול להתפס כשעמום מוחלט אצל האחר. לכן כל אחד צריך להתפתח בזמן שלו ולכיוון שמעניין אותו, שמרתק אותו ומספק לו התרגשות וגירוי אינטלקטואלי.
תודה על פוסט מרתק ועל אתר נפלא ומלא במידע מקצועי רלוונטי, חשוב ומעניין במיוחד.